חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר, בין היתר, מהי כמות השעות שניתן להעסיק עובד ליום עבודה ו/או שבוע עבודה, את התשלום בגין שעות נוספות (125% ו/או 150% מעבר לשכר הרגיל), את הכמות שעות שניתן להעסיק עובד, את יום המנוחה השבועי והתשלום בו, החוק דן בהפסקות שהעובד זכאי לקבל במקום העבודה ועוד.
על כן ישנה חשיבות רבה לשאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליך כעובד?
שכן ובמידה ואינו חל עליך, אינך זכאי לקבל את הזכויות מכוחו, בין היתר, לא תהיה זכאי לתשלום גבוה בגין עבודתך בשעות נוספות (125% ו/או 150% מעבר לשכר הרגיל).
כמו כן בשל חשיבות החוק נקבע בפסיקה כי המדיניות המנחה של בתי הדין לעבודה היא לפרש את החוק, כך שיותר עובדים יהנו מההגנות הקבועות .
אולם על אף האמור, קיים קושי רב להגדיר סוגי עובדים ככאלה שחל עליהם חוק שעות עבודה ומנוחה ולהיפך שכן יש לבחון מספר פרמטרים כגון, תפקיד העובד, גובה שכרו, הסמכויות שיש לו בקבלת החלטות בארגון ועוד. לדוגמא, בפסיקה ישנו מקרה בו הכירו במנהל חנות כמי שנהנה מהגנות החוק (פרשת בסט ביי) ועל כן זכאי לתשלום גבוה בגין עבודתו בשעות נוספות. ומנגד בפסיקה אחרת קבעו שמנהל מוסך לא ייהנה מהגנות החוק, ועל כן אף לא יהיה זכאי לתשלום גבוה בגין השעות הנוספות שעובד.
לאור האמור יש לבחון כל מקרה לגופו שכן ייתכנו מקרים בהם עובדים לא יוכלו ליהנות מהגנות החוק ועל כן לא יקבלו שכר גבוה בגין עבודתם בשעות נוספות. מנגד ייתכנו מקרים בהם העובדים כן ייהנו מהגנות החוק ואף יהיו זכאים לשכר גבוה בגין עבודתם בשעות נוספות.